הודעת ספאם: מתי דיוור פרסומי חוקי, ומתי הוא עולה 1,000 ₪ להודעה

הודעת ספאם, בשפת החוק "דבר פרסומת", היא כל מייל, SMS, הודעה או שיחה מוקלטת שמשווקים בהם משהו בלי הסכמה מראש של הנמען. סעיף 30א לחוק התקשורת, שמוכר כ"חוק הספאם", מאפשר לכל נמען לתבוע עד 1,000 ₪ על כל הודעה, בלי להוכיח נזק. ובשנים האחרונות יש עלייה בבקשות לתובענות ייצוגיות על דיוור, שבהן הסכום מוכפל במספר הנמענים.

מתי הודעת ספאם חוקית: 3 תנאים

1. הסכמה מפורשת מראש

בכתב, וזה כולל טופס באתר, SMS או מייל חוזר. תיבה שמסומנת מראש היא לא הסכמה. הגולש צריך לסמן אותה בעצמו, ולדעת למה הוא מסכים: איזה סוג פרסומות, וממי.

2. ההודעה מזהה את עצמה

בתחילת ההודעה, ובמייל בשורת הנושא, כתוב "פרסומת". בהודעה מופיעים שם השולח ודרך ליצור איתו קשר.

3. הסרה פשוטה

בכל הודעה יש דרך להסיר את עצמך: קישור, או מענה באותו ערוץ שבו ההודעה הגיעה. אם כדי להסיר צריך לשלוח הודעה למספר אחר או להתקשר, זה לא מספיק. ואחרי בקשת הסרה, מפסיקים לשלוח.

יש חריג מצומצם: לקוח שמסר את הפרטים שלו בזמן רכישה, קיבל הזדמנות לסרב, ולא סירב. מותר לשלוח לו פרסומת על מוצרים דומים. אבל זה לא היתר לשלוח לכל מי שהשאיר פעם פרטים.

הקשר בין דיוור לפרטיות

רשימת הדיוור היא מאגר מידע. לכן חלים עליה גם הכללים של חוק הגנת הפרטיות: לדעת מאיפה הגיע כל איש קשר, לשמור תיעוד של ההסכמה, לנהל הרשאות ולאבטח. רשימה שנקנתה מצד שלישי בלי הסכמה של הנמענים היא בעיה כפולה: ספאם, ומידע שנאסף שלא כדין. ואם ספק דיוור חיצוני מנהל את הרשימה בשבילכם, הוא מחזיק, וצריך הסכם בכתב.

גופים ציבוריים שנותנים שירות דיגיטלי צריכים להכיר גם את תיקון 4 לחוק התקשורת. ועל טופס ההרשמה עצמו, שצריך להיות גם נגיש, ראו פרטיות ונגישות אתרים. אנחנו בודקים טפסי הרשמה, מנגנוני הסכמה ומדיניות פרטיות. פרטים בעמוד מדיניות פרטיות לאתר.

שאלות נפוצות על הודעות ספאם

המידע במאמר זה נועד לידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. בכל עניין או סוגיה משפטית יש להתייעץ עם עורך דין.